אפתח בגילוי נאות, אין לי תובנות או מחשבות פילוסופיות לגבי הקורונה, תכליתה הקוסמית והיום שאחרי. אני גם לא מבינה למה להתגודד (תוך שמירת מרחק סביר) 100 מטר מהבניין זה טוב יותר מטיול בטבע.  לעומת זאת, אני מוקירה כל יום שהיקרים לי בריאים, אני יכולה לקנות בסופר, להיפגש בזום והנטפליקס עובד. אבל יש גם אחרים, שדואגים, שמישהו מיקיריהם חולה, עצמאים העומדים מול שוקת שבורה, מובטלים בחסדי המדינה ומי שרואים את כל חסכונות חייהם קורסים מול העיניים.

בימים אלו אני מנסה לאמץ את גישת "פרדוקס סטוקדייל" המשלבת בין הכרה במציאות המרה לשמירה על אמונה ואופטימיות.

פרדוקס סטוקדייל

ג'ימס סטוקדייל היה טייס בצי האמריקאי בזמן מלחמת וייטנאם, שנפל בשבי בשנת 1965. סטוקדייל היה שבוי בכלא בהאנוי במשך שמונה שנים, עבר עינויים, ללא זכויות אסיר ולא ידע אם ישרוד לראות את משפחתו שוב. סטוקדייל שרד את השבי בעוד שרבים משבויי המלחמה האחרים שהיו אתו לא שרדו.

לסטוקדייל לא הייתה סיבה להאמין שהוא ישרוד את השבי ויחזור הביתה. יחד עם זאת, הוא מעולם לא איבד אמונה: "מעולם לא פקפקתי לא רק בכך שאשתחרר, אלא גם שאתגבר בסוף ואהפוך את החוויה לאירוע מכונן בחיי, שבדיעבד, לא אחליף."

בעוד סטוקדייל היה חדור אמונה גם במצב של אי וודאות, הוא ציין כי למרבית האירוניה, דווקא האופטימיים ביותר בקרב חבריו היו אלו  שלא שרדו. "האופטימיים שאמרו 'נהיה בחוץ עד חג המולד' ואז חג המולד הגיע וחלף. אז הם היו אומרים 'נהיה בבית עד חג הפסחא' וחג הפסחא הגיע וחלף. ואז חג ההודיה ושוב חג המולד ולבסוף הם מתו משברון לב."

מה שאותם האופטימיים לא הצליחו לעשות היה להתעמת עם המציאות של מצבם. הם 'טמנו את ראשם בחול' מתוך תקווה שהקשיים ייעלמו. גישת 'בת היענה' הקלה עליהם בטווח הקצר, אבל כאשר הם נאלצו בסופו של דבר להתמודד עם המציאות שבה מצאו  עצמם עדיין בשבי גם כאשר הגיע חג המולד, החג הבא והבא, הם איבדו כל תקווה ובסופו של דבר "מתו משברון לב".

סטוקדייל לעומת זאת התמודד עם מצבו באמצעות חשיבה שונה ופרדוקסלית: הוא היה מודע לחלוטין למציאות ולנסיבות החמורות של מצבו, אבל, במקום לטמון את ראשו בחול, הוא עשה כמיטב יכולתו להרים את המורל ולשפר את חייו ואת של חבריו לשבי, למשל, דרך יצירת מערכת  תקשורת פנימית של הקשת קודים שנועדה להפחית את תחושת הבידוד.  

סטוקדייל נחשב לאחד הקצינים המעוטרים בצבא האמריקאי, השתחרר מהצי בדרגת סגן אדמירל (כמו תת-אלוף), היה מועמד מוביל לתפקיד סגן נשיא ארה"ב ויתכן שאין זה מקרי ששמו הפרטי הוא ג'יימס בונד.

כיצד הבנת הפרדוקס יכולה לסייע בתקופה זו?

אני מוצאת שפרדוקס זה ישים להרבה אתגרים שאנו מתמודדים מולם בתקופה זו, או בדבריו של ג'יימס בונד סטוקוול: "אתה צריך להאמין שבסוף תנצח, בלי קשר לקשיים , ובו זמנית להתמודד עם העובדות האכזריות ביותר של המציאות הנוכחית שלך", ואומרים שגם לרחוץ ידיים עוזר.

מוזמנים לשתף, איך אתם מיישמים את "פרדוקס סטוקדייל" בחייכם בתקופה הנוכחית?