ילד בן 7 שיחק בגינה וניסה ללא הצלחה להרים אבן כבדה. אביו הגיע למקום ולאחר מספר דקות שהתבונן מהצד  שאל את בנו: "אתה משתמש בכל הכוח שיש לך?", "כן, אני כן" ענה הילד בחוסר סבלנות. "לא, אתה לא" ענה האב "אני עומד כאן כבר 10 דקות ולא ביקשת ממני לעזור לך.

נזכרתי בסיפור כשישב מולי א' שהגיע לאימון אישי, א' הוא גבר במיטב שנותיו שפילס את דרכו בחיים בכוחות עצמו והגיע להישגים מרשימים. נראה שלא נוח לו לדבר על קשייו ולולא לחץ מסיבי מצד אשתו כנראה שלא היה מגיע לשבת בכורסא שמולי. לאחרונה, א' נקלע למשבר עסקי המשפיע על מצב רוחו והתנהלותו השוטפת ביומיום. למרות היותו אדם אהוד ומוערך שעזר לאנשים רבים, א' מהסס לפנות אל חבריו ומכריו לעזרה, שמא יתפס כחלש ונזקק. כמו גברים רבים בני דורו התחנך גם א' על האמונה כי להיות 'גבר אמיתי', פירושו להתמודד בבטחון ונחישות בעצמך עם משברים וקשיים מבלי לבקש עזרה מאף אחד.

אני חולקת את הסיפור הקצר הזה כי כל כך הרבה אנשים מהססים לבקש עזרה ואני חושבת שרובנו צריכים לבקש עזרה לעיתים קרובות יותר. א' כמו רוב האנשים אוהב יותר לעזור מאשר להעזר. אך העניין הוא, שכאשר אתה לא מבקש עזרה בעת הצורך, אתה לוקח את כל הנטל על עצמך ושולל מאחרים את הזכות לעזור לך את הזכות לעזור לך ואולי גם לבקש עזרה בעת הצורך.

אנחנו חיים בתרבות המתגאה בכוח ועצמאות. בתרבות שלנו מי שנחשב הכי חזק הוא זה שמתמודד עם הכל בכוחות עצמו. אמונה זו אינה בהכרח דבר רע, אך היא עיצבה את עולמנו לעולם עקשן שקצת מלא מדי בגאווה. אמונה זו משפיעה עלינו להיות אנשים אשר אינם מוכנים לבקש עזרה כשצריך, או להודות שאנחנו מוצפים מעל ראשינו, או להיות כנים כשחשים כובד בליבנו.

מסיבה כלשהי, אנשים רבים תופסים חולשה כנחיתות שצריך להסתיר כך שאף אחד לא יגלה. אבל האמת היא שכולנו הולכים להיאבק בשלב כלשהו, לכולנו יש ימים קשים שבהם רק לצאת מהמיטה זו מטלה כבדה. יהיו לנו רגעים שבהם נרגיש שאין לנו כוח ואנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. באותם רגעים עלינו לדעת שזה בסדר להישען על אחרים, זה בסדר לבקש סיוע ואהבה מחוץ לעצמנו.

זה בסדר להעזר באנשים, עזרה לא עושה אותנו חלשים, תמיכה לא עושה אותנו תלותיים, הדרכה לא אומרת שאנחנו לא יכולים להתמודד עם העולם לבד.

עזרה אומרת שאנחנו חזקים מספיק כדי לדעת מתי אנחנו צריכים מישהו אחר, חזקים מספיק כדי לדעת שאנחנו לא צריכים להתמודד עם העולם לבד.

כוח אמיתי לא תמיד מגיע מהגוף, המוח או העצמות. כן, יש כוח אינסופי בתוכנו, אבל זה לא המקור הבלעדי. כוח נובע מלהקיף את עצמך באנשים שאוהבים אותך, כוח נובע מאמונה, כוח נובע מהשראה, מהדרכה, מאנשים ומשאבים מחוץ לתחום המומחיות שלך. הכוח מגיע מהפגיעות שלך, מלהיות מסוגל לוותר על הגאווה שלך, על השיריון,  על הפחד ולומר "אני צריכ/ה עזרה."

כוח בא מלשחרר את מה שלמדת, הדרך שגדלת, האמונות שמושתלות במוח שלך, ולדעת כי לפעמים אתה צריך אדם נוסף לצדך שיעזור לשאת את הנטל המעיק עליך.

כבני אנוש, אנחנו אמורים להישען זה על זה. אנחנו אמורים לתת אמון, לאהוב, לחבק ושיהיו לנו קשרים מחוץ לעצמנו.